אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

אמן ובעלים של הגלריה לאמנות שימושית

הסיפור מאחורי הגלריה הנו סיפור של אומץ ללכת אחר החלום,יצירתיות רבה בחיפוש אחר הדרך שתהפוך את החלום למציאות, והשקעה טוטאלית של חודשים רבים להפוך את המקום מוכן למבקרים.

אחרי שנים ארוכות במגזר הציבורי שבהן אמנון נהנה ממעמד מקצועי ויציבות כלכלית, לצד עיסוק מתמיד באמנות, אמנון בחר לצאת לדרך חדשה. המחשבה על דרך חדשה, החלה כבר בשנת 2007. באותה שנה אמנון צייר ציור שזכה מאוחר יותר לשם "אשה בורחת מבשורה" ברוח הספר של דוד גרוסמן. למרות שהשם מתאים לציור, הסיפור מאחוריו שונה לגמרי. באותה שנה עבדה לצדו בחורה שאפתנית שזכתה לקידום במערכת הציבורית. אולם כחודשיים לאחר שנכנסה לתפקידה החדש, התחלף המנהל והוא רצה לתת את התפקיד שלה לאדם אחר המקורב לו. הבחורה ניסתה להיאבק בבשורה בכל דרך אפשרית. בתחילה בדרכים פוליטיות רגילות של שיחות וארוחות צהריים, כשזה לא הביא לשינוי היא החלה לנקוט בכל מניפולציה אפשרית כולל שימוש בשקרים ותחבולות. אולם כל אלה לא עזרו, והיא נותרה ערומה ואיבדה את כבודה העצמי. לא רק זאת, בסופו של דבר, היא סיימה את תפקידה. הלקח שאני הפקתי מאותו אירוע, כשיגיע הרגע שלי שבו אני אגע בתקרת הזכוכית, אני אקדים את הבשורה ואפנה לכיוון אחר. לאורך השנים, אמנון למד ציור במסגרות של בצלאל, וכן אצל הציירים תמי בצלאלי, יונתן הירשפלד, בבית הספר לציור התחנה אצל איליה גפטר ודוד ניפו, וכן אצל אבישי פלטק. כמו כן אמנון החל להציג כבר בשנת 1990 בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. בשנה האחרונה אמנון הרגיש שתקרת הזכוכית נוגעת בו והחליט שהגיע הרגע לממש את החלומות.

איך להתפרנס מאמנות זאת שאלה שמעסיקה אמנים רבים, אבל היא איננה רק שאלה כספית. שאלה זו היא צריכה לכלול גם התייחסות להיבטים אחרים בהם עיסוק (מבחינת מה עושים כשקמים בבוקר), גיוון ואתגרים (איך לשמור על עניין). אמנים רבים עוסקים בהוראה, אחרים עוסקים במקצועות הקשורים לאמנות כמו גרפיקה, עיצוב וכד'. אמנון בחר בכיוון שהינו חדשני וייחודי. בספטמבר 2018, פתח גלריה לאמנות שימושית. אמנון המיר את העבודות שלו למוצרים שימושיים כך שמחד הצופה רואה את עבודות האמנות ומצד שני מדמיין כיצד הוא משתמש בהן או למי הוא היה רוצה להעניק אותן. חלק מהעבודות הינן צבעוניות ועשירות, וחלקן הם איורים משעשעים שנועדו לשמח את היושבים ליד השולחן. לצד עבודותיו בגלריה גם מוצגות עבודות של אמנים נוספים.

השיקול לפתוח גלריה נבע גם מהרצון להיות באינטראקציה קבועה עם הקהל שמבקר בגלריה. ערבי הפתיחה של תערוכות לא סיפקו את אמנון. המפגשים עם קהל מגוון ישראלי בהם תושבי פלורנטין ואחרים, זרים, מבוגרים, צעירים, תל אביבי או מהפריפריה, מפרה מאוד, מחדד את המחשבה, משעשע לעתים ומאתגר לפעמים. לעתים קרובות אמנון מוצא שהמפגש עם הקהל מחזק את הביטחון העצמי באמנות שלו, ומפחית את הפחדים והחששות הקשורים לפרפקציוניזם, כישלון, הצלחה ועוד.

אמנון החליט לפתוח את הגלריה דווקא בפלורנטין משום שהרגיש חיבור חזק ביותר לאמנות הרחוב ולקונספט של הנגשת האמנות לציבור הרחב. אמנון שאף שהגלריה תהיה חלק מסיור רחב יותר של המבקרים באמנות הרחוב העוטפת את הגלריה. את הגלריה עוטפת עבודה של האמנית אנה קוגן הנקראת "בתור לאמנות". אנה הזמינה את אמני הרחוב של פלורנטין צילמה אותם, הקרינה אותם על הקיר והעמידה אותם כאילו הם מחכים בתור, כמו שהיה בברה"מ כשהיה מחסור במזון. בזמן שהאמנים ממתינים להיכנס הם בשחור לבן וכשהם יוצאים הם צבעוניים.

בימים אלה, מוצגת בגלריה בין השאר, תערוכה של ציורי אקריליק של אמנון מיכאלי שמתמודדים עם הרצון להביע תחושות כגון: בטחון עצמי, תעוזה, הגשמה, תושייה, הרפתקאה, שחרור ועוד באמצעות ציורי אבסטרקט. חלק מהעבודות הינן עבודות בודדות העומדות בפני עצמן ואחרות הינן חלק מסדרה של ציורים כשם שרגשות לפעמים הינן רגשות מעורבים ולפעמים ישנו רגש אחד בודד. בחלק מהעבודות יש אלמנט חוזר כמו שיש רגש שחוזר שוב ושוב, ובעבודות אחרות יש אלמנט שנותן נפח ומושך את תשומת הלב אליו אולם האלמנט הזה מכניס עניין נוסף.

צרו קשר