אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

האמנית נירה סביר מגיעה לתל אביב בתערוכה חדשה!

''... תמצית העבודה היא החומר. לחיות את החומר, החומר הוא שהופך לכורח פנימי ולציור, וחוזרים לאותו הדבר, אל אותו הבולמוס. והבולמוס הזה בתוך תהליך העבודה הופך להיות משהו מוצק. נדמה לי שזו הסלעיות שבכל אמן אמיתי...!!'' צבי מאירוביץ'

נירה סביר

''...ועוד אוסיף מכאן ומכאן ...''

אוצרים: משה עמר, שרה כהן-בונן

פתיחה חגיגית: יום חמישי, 8.9.2016

בשעה : 19:00

ב''בית המורה'' רח' שטראוס 5

תל אביב

נירה סביר, תושבת מושב לכיש, הינה אמנית מוכרת, מפורסמת באיכותה בקרב קהילת האמנות, שופעת רעיונות עיצוביים ייחודיים. במשך השנים הציגה תערוכות יחיד רבות לצד תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. היא מעידה על עצמה, כי כבר מגיל צעיר היה טבוע בה דחף עמוק לעיסוק בציור וביצירה בחומרים שונים ומגוונים.

''החיים בחיק הטבע כחקלאית וכורמת ועוצמת הביטוי הטבועה באופיי הסוער, הטביעו את חותמם על דרכי האמנותית.

הגפנים המשתרגות, הקנוקנות המתפתלות, גודש אשכולות הענבים, עמודי ההדליה המזוגזגים, הזריחות, השקיעות, בעירת הקיץ, השקט הירוק שלאחר ימות הגשמים, השלכת בכרמים והלבלוב שכל שנה מפתיע מחדש. תל לכיש, מרחבי הגבעות, נוף קדומים שאוצר בתוכו ידיעה עמוקה ובערה פנימית אינסופית, לעיתים נוגע ברכות, לעיתים פוצע, אבל תמיד מבטיח התחדשות.

כל אלה באים לידי ביטויי ומשתקפים בעבודותיי בדרך ההפשטה האקספרסיבית''.

 

היצירה האמנותית היא עבורה ''לשד החיים'', צורך בסיסי קיומי המשמש לה דרך לתעל ולעבד את חוויותיה, רגשותיה ואמונותיה.

דימוי הסלעיות המוזכר בדבריו של האמן צבי מאירוביץ' מתאים מאוד ליצירותיה המגלמות אנרגיה מתפרצת, סקרנות וחיפוש מתמיד אחר גילוי חמרים ומבנים חדשים, אחר סדר וגבולות בתוך האי-סדר הקיומי, ולייצור כך דו- שיח מתמיד בין הגשמי- הארצי לרוחני- הנשגב, בין האדם, האדמה והשמים.

השפה האמנותית שלה היא בעלת נטייה חזקה למופשט המאופיין באקספרסיוניזם מתפרץ וסוער המתבטא בצבעוניות חריפה ורוויה, כביטוי לתנועה ולמאבקי כוחות סותרים. תהליך יצירתה הישיר והספונטני כתפיסת עולם אמנותית, משקף את מציאות חייה, נבכי נשמתה ודמיונה המעובדים בשלל ווריאציות.

בכל עבודותיה נמצא תמיד את הבסיס: את השורשים, שהם האדמה והנוף הקונקרטי של חייה שלתוכם נמזגים בטבעיות נופי הנפש הפנימיים שלה- אחדות המציאות הפנימית והחיצונית.

מעבר להיותה אמנית ומורה, היא כורמת ומומחית לזמירה. הכרם הוא עבורה בסיס להמראה אל גבהי הרוח והיצירה, שהיא תמיד דינמית, משתנה ומפתיעה. הזמורות, שהן חומר נגיש וקרוב ללבה, מופיעות כבר בראשית דרכה האמנותית (1975), שזורות ומהדהדות בחלק גדול מעבודותיה. את הגפן שהיא בעלת איכויות פיסוליות מרהיבות מאתגרת נירה בכיוון חדש ומקורי ויוצרת דיאלוג מרתק הממגנט אליה חומרים נוספים: חלקי ציורים, בדים, זכוכית, רשתות ברזל, חוטים, חרוזים, עצים ועוד.

נירה, השולחת ידה גם בכתיבה, מתארת זאת כך: '' ביום זמרתי, בערב ציירתי ובלילה חלמתי זמורות''.

 

הכניסה לתערוכה היא הזמנה למסע מתמשך במרחבים פיזיים, חושניים ומנטאליים.

כמה חלקים בתערוכה זו:

בגלריה, נמצא כמה סדרות של אסמבלז'ים- מצרפי חמרים בטכניקות מעורבות, בגדלים שונים ובקומפוזיציות מגוונות. עבודות הנבנות בדרך של פירוק ובנייה, איחוי והוספה של דימויים וחמרים הנארגים ליצירה שבין ציור לפיסול או ''תפאורה''. הם עמוסי משמעויות והקשרים ויזואליים, רעיוניים ורגשיים. כל יחידה קטנה כגדולה הינה מבנה מורכב ורב- רבדים שאינו נכנע למבניות קשיחה. חלקי הגפן השונים המופיעים בצורות מגוונות: כציור,כרישום, כצילום, כרישום תלת- מימדי, מקשרים בין כל העבודות ומקנים להן עוצמה מחודשת וניתן להגדירם - ''המדיום הוא המסר''.

בין העבודות נמצא גם סדרת עבודות אריגה בחומרים מגוונים ובצבעוניות עשירה וכובשת.

 

באולם הגדול מוצגת סדרת ה''חד-גדיא''.

נירה מגיעה ליצירת סדרה זו בעקבות צפייה בתערוכתם המשותפת של אל ליסיצקי ופרנק סטלה במוזיאון ת''א בשנת 1986.

על סדרה זו כתב (1987) ד''ר גדעון עפרת: ''אין אלה איורים במתכונת המקובלת של עיצוב 'הגדות', ביסודם, אלה הם ציורים – תבליטיים חומריים מאוד, יותר ''תפאורה'' להצגת ''חד- גדיא'', ולאמיתו של דבר, ''תפאורה'' לדרמה אוטוביוגרפית קיומית. ועוד כותב ד''ר עפרת: '' הציטוטים המודרניסטיים המתקשרים למזגה ואופייה הסוער, זוהי הפשטה אקספרסיבית המצטטת במודע את פולוק, מונק, ואפילו את ואן-גוך, מסורת אמנותית של ייצריות וחרדה. והזיקה לסטלה עמוקה במיוחד, כיוון שבאמצעותו מגיבה אף היא ל''חד-גדיא'' של ליסיצקי, שתגזירי הדימויים הפיגורטיביים שלה מצטטים במדויק כצללים, את אלה של ליסיצקי''.

מיתוס ה''חד- גדיא'' הוא למעשה רצף של אירועים בהם המנצח של היום הוא המנוצח של מחר, ובכל זאת, ביסודו, זהו סיפור טרגי עם תקווה. נירה מספרת שהנושא עלה והבשיל בנקודת זמן מסוימת מתוך תחושות אינטואיטיביות עמוקות, שרק מאוחר יותר התברר לה פשרן. שבועיים לאחר שסיימה את הציור האחרון בסדרה אירע האסון – בנה הבכור, ארז, שם קץ לחייו. בדיעבד, היא הבינה שהסדרה היוותה מעין נבואה ושיקוף חייו וגורלו הטרגי של ארז. בתמונה האחרונה מופיע, מחוץ למסגרת, הקב''ה בדמות מלאך בעל ראש יונה וכנפי ציפור ומשרה אופטימיות. מאז דימוי המלאך העליון, ''מלאך-ציפור'', הכול יכול, הזוהר בעולם החיצון שכולו טוב, נעשה למוטיב נוכח בהרבה מעבודותיה של נירה.

 

שרה כהן-בונן, ספטמבר 2016

נעילת התערוכה :27.11.2016

 

שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-14:00

יום ג' 17:00-19:00

נירה סביר

נירה סביר

צרו קשר