אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

אדם.תבנית.נוף-אהבת ארץ ישראל הישנה והטובה בתערוכה חדשה במוזיאון עוקשי

אדם, תבנית, נוף

האמנים : רותי סגל ויוסי לובלסקי

אוצרת: רחל זמר

במוזיאון עוקשי, אולמות האבירים, עכו העתיקה

פתיחה חגיגית :

יום שישי, 26.5.2017 בשעה: 11:00

התערוכה הינה דיאלוג או דואט חזותי המתקיים בין יצירותיהם של האמנים רותי סגל ויוסי לובלסקי. זהו דואט ויזואלי על נופי ארץ ישראל המתפתח בשני צירים מקבילים ובשתי שפות, שונות ונבדלות זו מזו, של שני יוצרים מוכשרים ואוהבי טבע. על בסיס חלוקה זו, ניתן לראות בתערוכה התייחסויות שונות לאותם נופים, לאותה ארץ - מולדת אהובה. נוף טבעי, פראי, נוף בנוי, גבולות מרחבים ושדות.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא... / שאול טשרניחובסקי

 

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,

בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ

מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.

וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,

וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –

וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר

כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,

שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

לשאלה: ''מה עושה האמן? התשובה היא: הוא לוקח את שמחותיו, את אהבותיו, את מכאוביו ואת תבנית נוף מולדתו ואורג מהם את היצירה שלו''.

תמונות נוף וציורי טבע מאז ולעולם יהיו האהובים בתולדות האמנות. גדולי הציירים הקדישו את חייהם לציור תמונות נוף וטבע בניסיון ללכוד באמצעות, מכחולם ובאמצעות כשרונם את היופי האינסופי של הבריאה. ציורי עצים, שדות, פרחים, זריחות ושקיעות, חופי ים ויערות, הרים מושלגים כל אלו היוו ועודם מקור השראה אינסופי. גם רותי סגל ויוסי לובלסקי נשבו בקסמו של הטבע המשכר והם חוזרים ומנציחים מקומות ונופים שנצרבו בזיכרונם והם מתפרצים אל הבדים ואל גליונות הנייר בעוצמה ובאהבה.

 

 

 

 

זה למעלה ממאה שנים ,מראשית הציונות, חלום ההתיישבות והבניה עוטף את ישראל בכסות של בטון, ברזל וזכוכית. ''נלבישך שלמת בטון ומלט / ונפרוש לך מרבדי גנים'' כמילות שירו של נתן אלתרמן, ששרנו בחדווה בילדותנו מבלי לרדת לסוף הרעיון, שכן ילדים היינו והמדינה הצעירה שאפה להיבנות כמילות שירו של מנשה רבינא: ''אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה''. וכך הפכה כל פיסת אדמה ל''עתודת נדל''ן'' מסנוורת ומרבדי הדשא הסינתטי, נפרשים ל''מדשאות'' בחצרות הבתים עם הגגות האדומים ובמעגלי התנועה בערים וצובעים ירוק את האדמה ואת האספלט. האם נוף הארץ היפה הזו, כפי שציירוה הציירים שהגיעו ארצה מאירופה ומרוסיה ונשבו בקסם האור הנפלא שפגשו כאן לראשונה יישאר צרוב בתודעתנו רק כזיכרון רחוק? הנה כמה דוגמאות לחלקם: המפורסם ביותר מבין ציירי ארץ ישראל של המאה ה-19 הוא, כמובן, דייוויד רוברטס, שביקר ברחבי ארץ ישראל בין השנים 1839-1838, וכן הציירים ראובן רובין, נחום גוטמן, יחזקאל שטרייכמן, יוסף זריצקי, הציירים הארץ ישראלים ציונה תאג'ר, ידיד רובין, חיים אתר, אבשלום עוקשי ועוד רבים, טובים ומוכשרים שהיטיבו לבטא במכחולם את אהבתם העזה לנופי הארץ, למראות הבראשיתיים וגם לאלו הנבנים אל מול עיניהם המשתאות.

הדימוי של ארץ-ישראל התנ''כית, האידיאית, וגם זו העכשווית, הניבטת אל מול חלון ביתם של שני האמנים והמעניק להם השראה, מקבל ביטוי בעבודות הנוף הבראשיתי, הפראי, ההדור והנשגב: הרים נישאים, צמחייה פראית, מרחבים אינסופיים, לרוב בעלי טקסטורה רבגונית ותאורה קונטרסטית, המתמזגים עם שמיים, שמש וענן תוך שימוש עתיר בסמלים: הצבר, הזית, התאנה והאלון כסמלי ילידות ולצידם הברוש והאורן שמייצגים את הציונות, את התקומה ואת המודרניות.

בעבודות גדולות המימדים של לובלסקי המציגות אדמה מעובדת כהמשך ישיר ל''טבע נשגב'' או ליישוב מקומי קיים, מדגישה קומפוזיציה הרמונית את האופן האורגני שבו משתלב נוף רחב ופתוח - במבט מפוכח, מדוקדק ובלתי מתפשר. באותו אופן הוא מצייר נופים גדולים וקטנים וטורח על כל ציור חודשים ארוכים עד שהם מגיעים לכלל שלמות שמאיימת לבלוע את המתבונן בה. גם בעבודות קטנות המימדים, בצבעי מים (אקוורל) על נייר ניתן להבחין באותו דיוק, ולהיבלע במרחב הפרוש לפנינו. בתערוכה מוצגים הציורים שיצר בתקופה האחרונה כהמשך ישיר ליצירות הקודמות עם התכוונות לתערוכה הנוכחית.

מתוך הראיון שערכתי עם יוסי:

''...במקביל, התפישה שלי היא ליצור ציורים גדולים שתחושת הצופה בהם תהיה דומה ככל האפשר לחוויה בקנה מידה אנושי.... נקודת המגוז שקיימת בציורים שואבת אותנו פנימה כמעין מגנט שקשה להסיח את מחשבתנו לגבי האופק. בחירת ציורי הם השראה מנקודות מבט בעמק - כמי שמחובר לאדמה ונהנה מההשתנות ומהמכלול של הטבע הסובב. דרך ההתבוננות בטבע אני לומד להבין את היחסים המתבטאים בטונליות של קומפוזיציית הצבעים והטבע על בד הציור''.

בעבודותיה של רותי – שאף הן ברובן נוצרו לכבוד ולקראת התערוכה הנוכחית ניתן להבחין בציור ספונטני, חופשי ומשוחרר להבדיל מהציור המדוייק של יוסי. נופיה של רותי הם חופשיים ופראיים למראה, העצים, שהם הנוף מחד גיסא, והם גם המסתירים את הנוף מאידך גיסא, השריפה בכרמל, כולם פורצים בסערה, כמו מאיימים לצאת מן הבד, הם מלאי תנועה כאילו היו רקדנים במחול אותו רק הטבע יכול לספק.

מכלול יצירתה של רותי הינו מחזוריות של עיבוד מראות. מחלון ביתה שעל הר הכרמל ספגה אין סוף מראות מעוררי השראה, החורש והים על שלל גווניהם המרהיבים בכל עונות השנה היו ועודם מקור לא אכזב ליצירה חסרת מעצורים, מתפרצת.

בתהליך ממושך עיבדה רותי את נופי הכרמל ויצרה סדרות שלמות של גופי עבודות המקיימים דיאלוג מתמיד עם הבריאה. היא חוקרת את נושא העץ ביצירתה רבת השנים. העצים הינם מרכיב יסודי ביצירתה והם מופיעים בשלל צבעים, גוונים וצורות, לכל עץ אישיות שהיא יוצקת לתוכו/בוראת אותו . השימוש שהיא עושה בכל גוון וצבע מעורר השתאות ומסביר באופן ברור וחד את החיבור הבלתי מתפשר שלה לטבע ''כי האדם עץ השדה''.

 

שעות ביקור בתערוכה: ימים א'-ה ושבת : 0930-17:00

יום שישי :09:30-15:00

נעילת התערוכה 2.9.2017

האמנים בפייסבוק:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100007589409129

https://www.facebook.com/profile.php?id=100008001162153

יוסי לובלסקי

יוסי לובלסקי

רותי סגל

יוסי לובלסקי

צרו קשר