אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

גלריית "ירין שחף - פס, פורט" מציגה תערוכת ציורים של האמן איתי שמואלי

בעל בית

 

תאריך פתיחה: 3 נובמברר 2016

תאריך סגירה:15 דצמבר 2016

שם המקום: גלריה ירין שחף- פס, פורט

כתובת: ב'בית ירין שחף' רחוב בית הלל 10 ת''א

טלפון: 03-5226789

 

גלריה ''ירין שחף – פס, פורט'' הממוקמת ב'בית ירין שחף' – ביה''ס למקצועות היופי, מציגה את התערוכה: ''בעל בית'' של האמן איתי שמואלי,

בתערוכת היחיד החדשה, מציג שמואלי, ציורי שמן וטכניקה מעורבת המתארים סצנות מורכבות השואבות השראה מעולם הקולנוע, הפולחן והפולקלור.

 

 

על התערוכה ''בעל בית'' מאת מנחם גולדברג

 

''זה זמן מה שהמושג ׳בית׳ עומד במרכזו של אחד המאבקים הציבוריים המשמעותיים בארץ ובעולם. מחולל שיח כלכלי-פוליטי. בהתאם, המונח ׳בעל בית׳ מעורר אצל רבים תחושות מועקה. בעיקר מאחר ועבור אחרים משמש המונח כתירוץ להתנהלות נצלנית ופוגענית. זו אינה דרכה של האמנות.

׳ביתו של אדם הוא מבצרו׳ – הפך הבית גם למקור של תחושות אימה ומועקה; למקום שצופן סודות.

 

ה''בית'' זוכה לתהודה בשדה התרבות בעיקר הודות למונח הפסיכולוגי שטבע הפסיכיאטר הגרמני ארנסט ינטש (ב-1906), אך שהפך מוכר בשל זיגמונד פרויד (ב-1919): אלבייתי (Unheimlich) . המושג אלבייתי של פרויד ביקש לתפוס את אותה תחושה של זרות שמופיעה באופן לא צפוי דווקא ביחס למוכר. נניח, האופן שבו החייתי פוגש במתורבת, כמו בציור ״בעל בית״. תחושה של רתיעה המתרגשת דווקא ברגע של קירבה אינטימית. נניח, הרגע שבו האמת – הממשי – מכה בך. כמו בציור ״אישתו״, שם ההתענגות המינית העצמית כורכת יחד את הממשות (האישה שבפתח), והדימוי (הציור על הקיר), והממשות-הדמיונית (מה שנראה בטלוויזיה) ביחסי חליפין מעגליים ללא מוצא..

חוויית הזרות והמוזרות קשורות למפגש עם הזהה (מה שחוזר על עצמו) שעולה ומופיע מבעד להבדל ולשוני. (כמו שנרמז בהצבת שני ציורי הפורטרט). חוויית הדיסוננס – המעיקה, המאיימת – רומזת ומהווה פתח למפגש אפשרי עם המודחק, הטראומטי, הלא-מודע. זו אפשרות עליה מעידות הדלתות הפתוחות למחצה מגלות-מסתירות, מפתות-מרתיעות, נפתחות כדי לאפשר לתנועת הסיפור והפרשנות להופיע. מזמינות את המבט פנימה, עוד. אחרי הכל אלו ציורי תפנים. (במובן זה עומדות הדלתות כאילוסטרציה – הכפלה וחזרה – של הציור עצמו. של העמדה האמנותית.)

 

באופן מובהק קשור האלבייתי למבט – למה שרואים ומה שלא רואים; למה שמנסים להסתיר – (לדוגמה בציור ״גנוז״), ולמה שמתעקש להופיע בכל זאת (לדוגמה בציור ״מדיום״); לפער בין מה שניתן לייצוג ומה שלעולם חומק וגודש ושופע ולפיכך לא ניתן לייצוג/תפיסה. מבטו של הצופה שהובל בתחבולות רטוריות – קומפוזיציות מסוגננות ומנומקות וצבעוניות מובהקת (מעין תגובה למציאות מסוגננת ומנומקת: קולנועית, טלוויזיונית) – אל תוך הציור פוגש שפע של מבטים: מבטים חלולים, מבטים מוסתרים, מבטים מופנים, מבטים עיוורים. אלו לא סוגי מבטים כי אם סוגי פעולות. (בולט בהקשר זה הפניית המבט בציורים ״סטודיו אדום ו-״זריחה״). דבר מה מתרחש, והציור הופך באחת לזירת התרחשות בכוח המבטים..

 

מיהו בעל הבית אם כך? האם זה הדימוי – שבתוכו אנו לכודים? הצייר – יוצרו של הדימוי? האם בעולם שבו הדימוי ויוצרו, הדימוי והעולם, אחוזים יחד יש בעל בית? התשובה כנראה לא תבוא מהאמנות. זו לא דרכה. במציאות יש בעל בית. במציאות נמצא/ת הצופה

 

 

התערוכה פתוחה לקהל בכל שעות הפעילות של בית ''ירין שחף'' הכניסה חופשית. שעות פתיחה: ימים א–ה 10:00–19:00; ימי שישי וערבי חג 10:00–13:00

 

פתיחת התערוכה ושיח גלריה יתקיימו ביום חמישי ה-3 בנובמבר, 20:00

"בעל בית"-איתי שמואלי

צרו קשר