אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

עופר לבבי - פיסול

חיי התחילו מחדש ב-10/2/2012.

קריש דם בדרכו למוח נתקע לי בלב וסתם את אבי העורקים לגמרי. גם הריאות שלי לא עמדו בלחץ, והחליטו לקרוס במהלך הניתוח. חתכו אותי, נסרו את עצמותי, שלפו את הלב והריאות החוצה...

אבל, אני לוחם מלידה, לא מוותר, לא סיימתי את שיש לי לעשות פה, אז... בתעצומות נפש לא ברורות, התעוררתי שעתיים מתום הניתוח, וחזרתי לחיים, כואב ודואב, אבל צלול וממוקד.

הכול היה מהיר, לא היה לי זמן לחרוד ולחשוש... זה פשוט קרה, בלי הכנה מוקדמת. אולי זה מה שעזר לי להחלמה המהירה, לא הייתי חולה קודם, כי את כל הקרכצן השארתי תמיד לאחרים.

מאז – הכול השתנה – מכריחים אותי לשנות את אורח חיי. לא לעשן, לאכול בריא יותר... וחשוב מכל, להוריד למינימום את הלחץ שבחיי. נו, באמת, במדינה כמו שלנו- זה בלתי אפשרי.

איך אפשר להפסיק להיות בלחץ? עם מלחמות מבית ומחוץ? לאדם אכפתי ורגיש, כמוני? ... זה כמו לומר לי להפסיק לנשום....

בפסח, חודש וחצי, אחרי שישבתי בבית, במצב די זומבי, החלטתי להצטרף להמוני בית ישראל ולבצע ניקיון פסח.

כמובן שלא הגעלתי כלים, ולא עשיתי ביעור חמץ – אלא חיפשתי את יציאת מצריים שלי, את החירות הרוחנית האישית והפרטית שלי, מפלט מהמתח שלא עזב אותי, אפילו לא לשנייה, שבגללו – כנראה הגעתי לבית החולים.

אנשים רבים מדברים על ההתגלות של האלוהים בתוכם. האלוהים שלי לא נגלה אלי.

למרות שמתתי מוות קליני למספר דקות, לא ראיתי את האור הלבן, וגם לא הלכתי במנהרה, ותמונות חיי לא חלפו לנגד עיני, אבל הגשתי חמימות שאופפת אותי, כאילו אני מחובק ברחם.

מאז הניתוח השעונים שלי נעצרו, התכנסתי בתוך עצמי, מתמודד עם התסכול, ועם המשבר, ועם הגוף השבור שבגד בי, בבית, הולך ומתרחק מהעולם.

כך נתגלה לי גן העדן הפרטי שלי. בתוך המשבר העמוק, הוא התגלה לי בפשטות, בבסיסי ביותר. בנגיעה כמעט אובססיבית בחימר וחומרים שונים, נוצרת יצירה חדשה. מאז אני חש צורך עז לפסל את כל מה שעובר בנפשי הדואבת. מחפש נואשות מזור לכאב, המתמיד, הבלתי פוסק. מחפש את אותה חמימות נעימה.

כל פסל שאני יוצר - שבור, אבל מתחבר לשלמות כלפי חוץ. כל אחד ואחד מהם נוצר ממשבר. וכל אחד מהם מתמודד עם המשבר אחרת, חלקם נשברים, חלקם עומדים להישבר, חלקם משחקים את המשחק ושמים מסכות, חלקם מתגברים ומתחזקים, וחלקם נשענים על בן זוגם.

ובכל אחד מהם יש אותי, מחפש אולי שהם ילמדו אותי משהו, בהתמודדות היום יומית שלי מול הלחצים החיצוניים שהמדינה מספקת לי, ללא הרף, בלי רגע אחד של מנוחה.

הזמנה לתערוכה- מרכז לאומנויות קאסטרא - חיפה

שברים

צרו קשר