אמנים - אמנות ישראליתamanim.com

תערוכה קבוצתית "מעברים" 31.8.2014 - 29.10.2014 בגלרית הבית הירוק בתל אביב

הבית הירוק - מועדון אוניברסיטת תל-אביב ע''ש מרסל גורדון רחוב ג'ורג' וייז 24, ת''א מזמינה לתערוכת אמנות קבוצתית ''מעברים'', 29.10.2014 - 31.8.2014.

פתיחה חגיגית ביום שני 8.9.2014 בשעה 19:00. בפתיחה החניה ליד הגלריה פתוחה למבקרים.

התערוכה המתקיימת בסתיו, תוכננה במהלך מבצע “צוק איתן”, בתקופה של מתח ודאגה, אזעקות, גשם של פצמ”רים וטילים על ישובי הדרום ומטחים יומיים לעבר המרכז.

נושא התערוכה, מעברים ניתן לה בשל חילופי העונות, אך בעיקר בשל המעברים הפיזים והנפשיים שתושבי ישראל עברו בחודשי המלחמה.

בתערוכה, מביעים האמנים המציגים את תחושותיהם לגבי מעברים שחוו. העבודות הרבגוניות מראות את הבטוי האישי של כל אמן ואמן ודרכי התמודדות שלו לשינויים פיזיים ורוחנים במהלך החיים.

למעברים דרכי בטוי שונות והם מתרחשים במגון רחב של תחומים:

בתערוכה מציגים עשרים ושלושה אמנים:

אבירם בארגיג, אילנה קורנבלום, אשר גיבל, בלה ליפשיץ, בנימין אלרון, ג'יהאן חזאן, גלינה קורוב כהן, דגנית עמיר, היאם מוסטפא, הלנה גת, ורדה שילה, ז'ק וינונסקה, יחיאל וייס, נילי ללום, נעמי עשת-רוזנצויג, עוזי זק, עדי לב, ענת אגמי, קרולינה גולדנברג, רבקה רז צוברי, רחל טוקר-שיינס, שלומי אזר ותמר לקנר דולוב.

אוצרת: אדר' נעמי עשת-רוזנצויג

התערוכה תנעל בתאריך 29.10.2014

הכניסה חפשית!

בטוי אקטואלי למעבר בין מלחמה ומתח למצב של רגיעה מובעים בעבודות של אשר גיבל, גיהאן חזאן, הלנה גת ושני אמנים תושבי הדרום אבירם בארגיג ושלומי אזר.

אבירם בארגיג, צלם צעיר שמתמקד בעיקר בנושאים פוליטיים חברתיים, מציג בתערוכה 2 סדרות:

א. מיגוניות בעוטף עזה, בהם מוצאים בני משפחתו, דרי הקראווליות, מסתור מפני טילים ופצמ''רים.

ב. אבסטרקט שבקטל בכבישים – צילומי שחור לבן, של סימנים שנוצרו על קירות הפרדה בכבישים המהירים כתוצאה מתאונות דרכים..

ג’יהאן חזאן מכפר יסיף הביעה את חרדתה לגורל העולם החפשי והדמוקרטי לאור מעשי הזוועה הבארברים של ארגון הטרור דאעש כנגד העולם המתון והדמוקרטי בציורה ''טיהור אתני''.

ציורי הנוף של האמן שלומי אזר, תושב באר שבע, צוירו בתקופה האחרונה, בצל מבצע צוק איתן. מאחורי הפסטורליה מסתתרים רגשות עזים, כעסים, מחשבות נוגות ופחדים חבויים. ציוריו משקפים את השינויים בחייו, בתקופה סוערת ומתוחה, בתקווה למעבר ממצב מלחמה לרגיעה מחושך לאור.

הלנה גת מתארת בצבעים עזים ארוע חברתי משנת 1938 טרום מלחמת העולם השניה. בציורה ''חגיגה לפני המלחמה'' מתארת האמנית תקופה בה אנשים נפגשו וחגגו בלי לדעת את הגורל העגום הצפוי להם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עת נשלחו למחנות הריכוז והההשמדה שהוקמו באירופה.

אשר גיבל מציג סדרת עבודות בשם ניצ(ר)ת הרימון. לרימון כפל משמעות. הרמון, מחד, סמל הפריון קשור לחגים היהודיים החלים בסתיו ומאידך נתפס ככלי משחית, שתוכו אינו פריון אלא הרס, כאוס ומוות.

בטוי שונה למעברים - בעולם הצומח מוצאים בעבודות של האמנים בלה ליפשיץ (רימונים, תפוחים וטריפטיך של שלושת שלבי הפרח, ניצן, פריחה וקמילה), כלניות, פרח החורף בעבודות של תמר לקנר-דולוב.

את מעבר עונות השנה מציירות שתי אמניות, תמר לקנר-דולוב ואילנה קורנבלום שמציירת את השינויים בעץ עם השתנות עונות השנה, כשכל עונה משקפת התחדשות ואופטימיות.

מעברים פיזים ודמיוניים בין ארצות מתרחשים בציורים של האמנים ז'ק וינונסקה, אמן שעלה לארץ מצרפת, (דמות היהודי הנודד, עם שק הנדודים הנצחי ודמות היהודי הנושא על כתפיו את העולם כולו (אטלס) וענת אגמי שציירה את המעבר מאפריקה שהתרחש בדמיונה בלבד.

ענת אגמי, מציירת בסגנון מיוחד אותו היא מכנה ''אגמיזם''. ציוריה נובעים מתת המודע, ללא תכנון. היא מניחה את הצבע על הבד ומוצאת את הצורות והדמויות תוך כדי תהליך הציור. את תהליך היצירה בעבודה המוצגת ''הזברה של מלי'', תיארה במילים אלה:

''לרגע זה נראה כאילו אפריקה עברה דרכך

הנחת את הצבע מצד לצד

ותת המודע שלך נזרק אל הבד

כעת עוברת כאן הרוח

היא תישוב לעד.''

מעברים מבעד לשערים פתוחים וסגורים, בעלי צבעוניות המשתנה מציגה קרולינה גולדנברג-לובושיץ, (שער החורף, שער המצודה, שער כפול והשער הכחול הנעול).

נילי ללום מתארת מפגש מסקרן בין עבר להווה, מעבר בין אדריכלות ישנה לחדשה, בציורה ''בין ישן לחדש'', תצפית מיפו לכיוון תל אביב.

מעברים בין חברה מסורתית למודרנית מוצגים בעבודות של היאם מוסטפא מדלית אל כרמל. בציוריה היא מתמקדת באשה בחברה הדרוזית, שהפכה להיות אשה מודרנית משוחררת מכבלים, חפשיה ועצמאית. כאישה דרוזית, היאם מנסה להעביר תחושותיה של אישה שחיה בחברה שמרנית, שמקדשת את האישה, מגינה ומגוננת עליה על ידי בידודה מכל מה שמתרחש בעולם סביבה. לכן מציירת היאם נשים בגילה של אימה, שמפנות גב וראש לכל העולם, ומתוך בחירה (או לא), הולכות בדרכים שהחברה בחרה בשבילן. במקביל נכנסת האמנית לנפשן של נשים מסוג אחר, כאלו הפורצות גבולות ומורדות במוסכמות ובחוקים החברתיים של החברה השמרנית. נשים חזקות ועצמאיות שמפנות גב לשמרנות, ללא התנצלות.

 

מעברים המתארים שלבים במהלך החיים לידה, התבגרות זוגיות, משפחה, פרידה ומוות, מתוארים בציורי האמנים רבקה רז-צובארי, עדי לב, יחיאל וייס, ז'ק וינונסקה ונעמי עשת-רוזנצויג.

 

יחיאל וייס, מצייר בעיקר את האהבה שבתקומה, הצמיחה והחידוש של חיים חדשים, זכרון צרוב שמתוכו מתפרצים בכח ובעידון עתיד חדש וחיי יצירה.האמן מציג דמות אשה, שבידה אגס, סמל לפוריות שאולי חלפה עם השנים. הציור מבטא את היכולת הנשית המופלאה ליצור חיים חדשים. בציור השני שתי נשים, אם וביתה, חבוקות, שלוות וצפור דרור המסמלת את החופש, נחה על יד הבת.

רבקה-רז צוברי חוקרת את מהות האישה, מה היא מסמלת? מה המחשבות, הרצונות, ההוויות, החוויות, התפקידים, הרוחניות, העוצמות שלה ועוד. ונותנת פרשנות משלה לתפקיד האישה ומבט אל החיים האישיים שלה באמצעות ציוריה.

בציור ''אופטימית & פסימית'' דרך בחירת הצבעים המנוגדים, הורוד- אדום והאפור – שחור,מעבריה האמנית את הדרך בה האישה יכולה להתמודד עם חייה ולבחור היכן היא רוצה להיות , בצד השמח והאופטימי? או בצד הפאסימי והעצוב. מעבר למסר הגלוי ישנו מסר סמוי: גם כאשר האישה בוחרת להיות בצד הפאסימי והעצוב, היא מוקפת פרחים, כלומר גם כשהיא במצב קשה היא מצליחה לתפקד וליצור סביבה פריחה, עשייה וצמיחה מסויימת. המסר הסמוי פה הוא העוצמה שיש לנשים ולא משנה מה הן צריכות לשאת ולעבור תוך כדי.

בציור ''תהפוכות החיים'':מעבירה האמנית את הקוטביות שבין הסערה לרוגע. אנו רואים ניגוד קיצוני שמתבטא בצבעים ובהתרחשות של מים גועשים וסערה שמשתוללת כאשר בד בבד ברקע נגלת לפנינו דמותה של האישה, שלווה ונינוחה שעושה יוגה על מנת להרגע מהמתרחש סביבה. בציור ''אמהות'':במרכז הציור, האם ותינוקה שאך נולד. התינוק הופך להיות מרכז עולמה של האשה ומשנה את חייה ועולמה.

בציור ''האישה במסכות'':אנו יכולים להבחין בדמות האישה המחליפה בכל פעם מסכות ויוצרת לעצמה אין סוף דמויות שונות. המסכות חסרות העיניים והמבט הקפוא מאפשרות לאישה להתחבא מאחוריהן לזמן מה ולשכוח מהצרות והדאגות שלה. הציור בא להמחיש לנו את התפקיד שלוקחת על עצמה כל אישה ואת הוורסטיליות שבה נשים נוהגות להשתנות ולהתאים את עצמן בכל מצב ואירוע מסוים.

 

גלינה קורוב-כהן מציירת זוגות על רקע גן עדן ועץ המשאלות, בטוי לרצון למעבר לחיים טובים והרמוניים.

 

רחל טוקר שיינס מציגה סידרה מדיטטיבית שנוצרה משילוב המעברים בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, כאשר כל ציור מסמל מרכז אנרגיה שונה בגוף ובתודעה.

''אור אינסוף'', הצבע הלבן - כמיהת הגוף לרוח האלוהים ולאור אינסוף מעבר מהגשמי לרוחני.

''אנרגיה מתפרצת'', הצבע האדום / כתום מסמלים את ההישרדות בגוף הגשמי, המעבר והחיבור לעולם היצירה והתשוקה.

''מקלעת השמש'', הצבע הצהוב מסמל את סערת הרגשות המתרחשת בין הגשמי לרגשי וגם את הספרה 8 המסמלת בנומרולוגיה את עולם החומר. מספר שאין לו התחלה ואין לו סוף וחוזר חלילה

בשלושת הציורים מרחפות יונים צחורות, סמל לשלום שלמות והשלמה בין הגוף לנפש ולרוח

 

''חלומה של רקדנית'' של האמנית ורדה שילה, החל כעבודת הומאז' לאמן הספרדי פרננדו בוטרו. בהמשך הוסיפה האמנית פוסטר על קיר הסטודיו לריקוד, לפי ציור של טולוז לוטרק. הרקדנית השמנמנה החיננית רואה את עצמה לא כפי שהיא נראית באמת אלא כפי שהיא מדמיינת את עצמה במראה.

עוזי זק, מציג בתערוכה את ציור ''הרצים'', הממחיש את השאיפה להגיע למטרה, תוך עזרה הדדית בין אנשים, -החלש עוזר לחזק וביחד מגיעים למטרה. (ריצת השליחים בה מעבירים את המקל מייד ליד, ובדרך זו נוצר הרצף המנצח).

הציורים של בנימין אלרון, אינם עוסקים בנושא מסויים אחד אלא מתארים דמויות ונופים שונים ומגוונים, וכול ציור משלב נופים שונים ודמויות מקוריות הצומחות מנופים אלה.

העיוות הקל של הדמויות מנסה לפתח דיאלוג של שלמות ומעבר הזמן המשפיע על פניהם.

המעבר בציורים אלו מודגש על ידי שילוב אלמנטים חייתים בדמויות.

דגנית עמיר יוצרת קולאז'ים דיגיטליים מדימויים שחיפשה ומצאה ברשת הווירטואלית. האמנית עושה שימוש במוטיב החוזר של המערה, המאפשרת כניסה פנימה ויציאה אל המציאות המוכרת, מאזכר תהליכים של כניסה לתת המודע ויציאה ממנו. נופי-החלום שלה התהוו בשימוש בדימויים דיגיטליים נגישים, שטופלו באופן המשקף את חוויותיה וזיכרונותיה האישיים – את עולמה הפנימי ומהוות מאגר זיכרונות אישיים, שהאמנית מפרקת ומרכיבה מחדש בלחיצת עכבר.

 

 

הזמנה

עבודות אמנים

חניון הבית הירוק

תערוכת מעברים 31.8.2014-29.10.2014

צרו קשר